חיפוש
עורך דין

תהיות בעקבות תזכיר חוק חקירת חשודים

19-10-2014
847 צפיות

קחו כמה רגעים ודמו לכם את התרחיש הבא:
קמת בבוקר ליום שטוף שמש, הציפורים שורקות בקצב אחיד מבעד לחלון הפתוח למחצה, ובן-הזוג כבר דאג להכין עבורך את ארוחת הבוקר והקפה לידו בטרם יציאתו לעבודה. אחרי מקלחת מרעננת וממריצה את מוכנה להתחיל יום חדש, אלא שרגע לפני שאת מכניסה את המפתח לדלת ומתכוונת לצאת, הטלפון מצלצל.
מאחורי הקו, רב פקד אזקוביץ המודיע כי עלייך לסור מיד למשטרה ומעבר לכך לא מפרט דבר. באותו הרגע, הלב הולם, והגרוע מכל עובר בראש. אולי מדובר בבן משפחה שמת או שמא מדובר בבן-הזוג. מההלם, המחשבה אינה סדירה, אך בדרך למשטרה הנמצאת במרחק נסיעה של כ-10 דקות, את מספיקה לעשות כמה טלפונים. מתברר שכולם בסדר, או אז את נזכרת בתלונה שהגשת על רעש השכנים מהקומה הראשונה ואומרת לעצמך שסוף סוף מזמינים אותך לעימות מולם.
כשאת מגיעה למשטרה ומוסרת את שמך ליומנאי בכניסה, הוא מודיע בקשר שהגעת. עוברות כשתיים-שלוש דקות ומולך נעמד רב פקד אזקוביץ, המבקש ממך להתלוות אליו לחדר החקירות. חרף שאלותייך, רב הפקד אינו אומר דבר ופשוט ממשיך ללוות אותך במסדרונות הצרים והאניגמאטיים בתחנה.
כאשר את מתיישבת בחדר החקירות, סוף כל סוף, וממתינה לעימות, מופיע בחדר החקירות החוקר יורי ואומר:"שלום אני יורי ואני אחקור אותך...את חשודה ברצח כפול....".
הכול מתערפל, אחרי כן את רואה ששפתותיו נעות, אך זה לא אומר לך הרבה. את לא שומעת כלום, רק רחשים שונים למיניהם...
לדידי, כאשר גבר ו/או אישה מוזמנים או נלקחים לחקירה משטרתית כחשודים, אין ספק שחייהם עתידים להשתנות מן הקצה אל הקצה בחלק גדול מהמקרים, ואין זה משנה עד כמה קשוחים יהיו. אין ספק כי מאותו הרגע הדבר ייחקק בליבם עד סוף חייהם. הדברים אמורים ביתר שאת, לגבי אותם חשודים שזוהי להם חקירתם הראשונה במשטרה. הם נכנסים לתוך "זירה" (אולי המירכאות הכפולות מיותרות), בה יכולים להפסיד גם המנוסים והמיומנים שבנחקרים.
בגלל חשיבות הדבר, התכנסה הוועדה המייעצת לשר המשפטים, לעניין סדר דין פלילי וראיות, בראשות המשנה לנשיא בית המשפט העליון, מרים נאור, ועסקה קרוב לשלוש וחצי שנים בנושא של עיגון זכויות יסוד של נחקרים בחוק .

ברשימתי, אבחן את ההסדר המתייחס לזכות השתיקה.
בתכלית הקיצור, מוצע לקבוע בחוק כי לנחקר שהוא חשוד, תעמוד זכות שתיקה מלאה, וכי הוא לא יהיה חייב לומר דבר. יחד עם זאת, מוצע לקבוע כי לשתיקה בחקירה ניתן יהיה לייחס משמעות.
התמריץ עצמו מעוגן בסעיף 1ז לתזכיר בהאי לישנא:"זכותך לא לומר דבר, דבריך יתועדו ועשויים לשמש כראיה בבית משפט, ואולם דע כי בית משפט יוכל להביא בחשבון את שתיקתך [...]".

לדאבוני, קיימות מספר נקודות הדורשות חשיבה מעמיקה.
ידועה לכל הטענה, חשודה חַפָּה לא תשמור על זכות השתיקה, אשר אמורה לספק הגנה לאשמים בלבד. כאמרתו המפורסמת של Bentham, חפות דורשת זכות דיבור, בעוד שאשמה מבקשת פריבילגיה של שתיקה .
ברם, טיעונים רבים לי כנגד עמדה זו.
כך למשל, לגבי דידם של פרופ' שטיין ופרופ' זיידמן, אשר ערכו ניתוח על פי תורת המשחקים, אין לנקוט סנקציות בשל אי השתתפות בהליך הפלילי באמצעות הסקת מסקנות מפלילות משתיקה. לטענתם, יש להצדיק את זכות השתיקה דווקא לנוכח ההנחה כי עבריינים הם העושים בה שימוש, ובאופן זה מסייעים להבחין בין אשמים לבין חפים מפשע, לתועלתם של החפים מפשע.
ההנחה כי שתיקה משמשת אשמים, מובילה למסקנה כי יש בכוחה כדי לתרום למסכת הראיות המפלילות. שטיימן וזיידמן, מתוך אותה נקודת מוצא, גורסים, כי אין להפעיל לחץ עקיף על עבריינים לשקר במקום לשתוק, שכן לחץ כזה עלול לעמוד בעוכריהם של חפים מפשע המוסרים גירסה . לשון אחר, ריבוי גרסאות השקר יטשטש את אמינות גרסת החַפָּה, שלא מצליחה לתמוך גרסתה בראיות חיצוניות, כגון: כאשר שהתה בביתה עת התרחשות האירוע העברייני ואין עדים לכך.
לא זו אף זו, אין להתעלם מכך כי שתיקתה, ייתכן ותנבע מחוסר ביטחון, מתחושה של חוסר אונים או מתוך כעסה ועלבונה על עצם קיום ההליך הפלילי ועל חוסר האמון בו. השתיקה יכולה אף לנבוע מחשש למסירת מידע תמים העלול להיות בעוכריה ולהביא להפללתה, וכן אף כתוצאה מאי זיכרונה את פרטי האירוע .
יתרה מזאת, לשיטתי, הקוטביות שבין נתינתה של זכות השתיקה והסנקציה המלווה את השימוש בה, אינן יכולות לדור יחדיו בכפיפה אחת, שכן אין הדבר חוקתי .
המדובר בתחבולה פסיכולוגית אשר אינה מותירה ברירה לחשודה, מלבד מסירת גרסתה ומכאן הופכת תחבולה זו לנפסדת ולא מידתית. המבחן שנקבע בפסיקה להבחנה בין תחבולה נסבלת (מותרת) לנפסדת, הוא מבחן הסבירות. מה גדרה של סבירות זו? דומה שאת גבול ההיתר תוחמים שני סייגים עיקריים: האחד, שאין להשתמש בתחבולה המפרה את זכות החשודה להימנע מהפללה עצמית והשני, שאין לנקוט אמצעי חקירה שהשימוש בהם פוגע בשורת עשיית הצדק .
אם כן, קיים חשש כי התמריץ ינוצל למטרות חקירתיות, זאת על מנת לדובבה. לאמור, בידי חוקר המשטרה כלי שיש בכוחו למנוע מהחשודה לשתוק, זאת כחלק ממונולוג סוגסטיבי (המעוגן בתמריץ), עת תחילת החקירה, בעודו מקריא לחשודה את נוסח האזהרה וכן עת היא בוחרת לשמור על זכות השתיקה (אז החוקר חוזר על עניין ההיסק לחובה משתיקתה). מכאן, לשיטתי, המדובר בשיטת חקירה נפסדת, עת הנחקרת יכולה להבין בסיטואציה שכזו, כי אין לפניה כל מוצא אחר, מלבד לדבר. מנגנון זה פועל ביתר שאת, כאשר החשודה מצויה במעצר מספר ימים, בהיותה מנותקת מסביבתה הטבעית וממשפחתה ואז ממילא מופעל עליה לחץ נפשי כביר. הפעלת מנגנון סוגסטיבי במשך מספר שעות עלול כאמור להגביר באופן בלתי סביר את הלחץ הנפשי בו נתונה הנחקרת ממילא, עד כדי שבירת נפשה ורצונה החופשי .

מי שחושב כי הנני מצייר תרחיש מָקַבְּרִי, אשר אין לו אחיזה במציאות, שיחשוב שוב.
בספר "חפות ממשית", מתארים המחברים את פרויקט החפות. הפרויקט טיפל בפנייתם של אנשים אשר הורשעו בפסק דין חלוט. אותם אנשים זוכו, בזכות הפרויקט, לאחר שנים רבות וזאת בעקבות שימוש בראיות DNA. על-פי הספר, גורם אחד המביא להרשעות שווא, ומתקשר כחוט השני לטענתי דלעיל, היא התנהגות בלתי ראויה של המשטרה . גורם אחר, הינו הודאות שווא- מקרים רבים מראים כי נחקרים מודים בדברים שלא עשו .
הוועדה הביאה תימוכין לעמדתה מהשיטה האנגלית, שם, לשיטתה, יש שימוש בכלל דומה המאפשר לעשות היסק לחובה משתיקת החשודה במשטרה .
ברם, הוועדה מתעלמת מכך, שאימוץ הכלל שבנידון בשיטתנו יכול להביא לכדי "ספירה כפולה". לאמור, הסקת מסקנות מהשתיקה במשטרה וכן ייחוס משקל אפסי לעדות אשר תימסר בבית המשפט מכוח כלל "העדות הכבושה" (ולפיו על הנאשמת היה למסור גרסתה במשטרה ומשלא עשתה כן משקל עדותה והסבריה נתפסים כבלתי אמינים ובעלי משקל אפסי) .
זאת ועוד, באנגליה, ההיסק לחובה מתייחס לגבי כל ההליך ולא רק לגבי מִקְטָע השתיקה במשטרה. כך שאם החשודה אשר הפכה ברבות הימים לנאשמת, מסרה גרסתה בבית המשפט, לפי השיטה האנגלית לא יתבצע היסק לחובתה .
אשר על כן, אני מציע כי נאמץ את השיטה הקנדית. המשפט הקנדי מהווה מקור השראה חשוב עבור המשפט הישראלי, זאת בשל השפעת הצ'רטר הקנדי לזכויות האדם על חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
בשיטה הקנדית, אין כל נפקות ראייתית לשתיקה במשטרה. בית-המשפט העליון של קנדה קבע בעניין Noble , כי בהסקת המסקנות המפלילות משתיקה, יש פגיעה בזכות השתיקה המעוגנת בסעיף 11 לצ'רטר לזכויות האדם. זאת אף זאת, בעניין Hebert , נקבע כי זכות השתיקה קמה מיד כאשר כוח הכפייה של המדינה מופעל כלפי הפרט, אם באופן פורמאלי ואם באופן בלתי-פורמאלי, לרבות עיכוב והחשדה. בנקודת זמן זו, נוצרת סיטואציה אדברסרית בלתי-שוויונית בין החשודה לבין המשטרה. במצב זה, כל שיחה כפופה לזכות השתיקה וניתן לקיימה רק אם החשודה ויתרה עליה.



*לירן אוחיון עורך דין פלילי, בעל משרד עורכי דין, ומאסטר במשפטים-אוניברסיטת חיפה.





סרטוני וידאו של עורך דין לירן אוחיון

עו"ד אוחיון מדבר על הסכנה שבהרשעת חפים מפשע בישראל והדרך המוצעת על ידו לצמצום היקף התופעה
שלוש נקודות מפתח כנגד הרשעות שווא